הכרעת דין בתיק ת"פ 855-10-10

מבוא והשאלות שבמחלוקת

1.     ביום 9.9.10 בתום מסיבה שנערכה במועדון "ווינגס" ליד צומת צ'ק פוסט בחיפה נדקרו שניים מהמשתתפים במסיבה לאחר צאתם מהמועדון. יהודה שמעון (להלן-"יהודה") נדקר 3 דקירות ברגליו, חנניה אשתה (להלן-"חנניה") נדקר דקירה אחת בחזהו.

הנאשם מואשם בדקירתם של יהודה וחנניה, דהיינו ב-שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה- עבירות לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן-"החוק") ועבירה של החזקת סכין למטרה שלא כדין-עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

במשטרה כפר הנאשם במיוחס לו ובכלל זה טען כי לא נכח כלל במועדון באותו לילה. בפתח המשפט הודה הנאשם כי נכח במועדון במועדים המתוארים בכתב האישום, אך כפר בפגיעה במי מהמתלוננים. בתום פרשת התביעה העיד הנאשם ובפתח חקירתו הראשית הודה לראשונה כי דקר את יהודה (3 דקירות ברגליו) באמצעות סכין שהחזיק בידו אך כפר בדקירתו של חנניה.

2.     השאלה היחידה שנותרה לבירור היא מיהו הדוקר שדקר את חנניה בחזה.

3.     במהלך 11 ישיבות נשמעו כל העדים. בנוסף לשוטרים העידו מטעם המאשימה: המתלוננים יהודה וחנניה, שלמה ימטה חברו של הנאשם שנכח במקום, בני עזרא בן דודו של שלמה שאף הוא היה במקום, רונית שרה שמעוני בעלת המועדון ועוד רבים נוספים כגון אחותו ואחיו של הנאשם שעדותם היתה מיותרת לו היה מספר הנאשם בתחילת ההליך כי אינו כופר בדקירתו של יהודה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.

4.     מעבר לבחינת מהימנות 5 העדים שנכחו בזירה (יהודה, חנניה, שלמה, בני עזרא והנאשם), יש לבחון את טענת הסנגור בדבר מחדל חקירה והוא אי בחינת תיעוד של מצלמת אבטחה שלכאורה תיעדה את אזור האירוע.

דיון

5.     המתלוננים יהודה וחנניה טענו כי ראו בוודאות את הנאשם דוקר את חנניה בחזהו. חברו של הנאשם שלמה לא ראה את דקירת יהודה, אך ראה פרטים מסוימים בקשר לדקירת חנניה, בני עזרא בן דודו של שלמה לא ראה את דקירת חנניה, אך ראה פרטים מסוימים בקשר לדקירת יהודה. לנאשם גרסה ראשונה לפיה לא היה במקום, גרסה שנייה לפיה היה במקום אך לא פגע לא ביהודה ולא בחנניה וגרסה שלישית ואחרונה לפיה היה במקום, דקר את יהודה 3 פעמים ברגליו ולאחר מכן ברח.

6.     לאחר שמיעת כל העדויות חשוב להדגיש כבר עתה כי יש לבחון את העדויות בזהירות. כל העדים הם בני העדה האתיופית שלא ששו לשתף פעולה עם רשויות החוק כל אחד משיקוליו.  בתגובה זו נתקל כבר השוטר שהגיע ראשון לזירת הארוע, יאסר אבו סאלח ואפנה לדו"ח הפעולה, (ת/1) לפיו פגש "מספר אתיופים שהיו במקום אך לא שיתפו פעולה ולא מסרו שום פרט על הקטטה במקום". גם שני המתלוננים שנדקרו בזירת האירוע, היססו בתחילה ולא מיהרו למסור פרטים, יהודה הסביר כי עשה זאת מתוך הגנה על הנאשם ואפנה לעדותו:

"ש. אנשים ניגשים אליך ושואלים מה קרה, והתשובה הטיבעית והנורמאלית והמתבקשת לטענתי מאדם שמכיר את דוד מהרטו, להגיד שזה דוד מהרטו?

ת.   באותו רגע לא אמרתי לאנשים מי דקר אותי, כי יכול להיות לזה כל מיני השלכות של אנשים שיחפשו אותו באותו הרגע והיו אנשים שהיו מנטרלים אותו , ואנשים שלוקחים את זה קצוני מדי....

ש.  אתה רוצה לשכנע אותנו היום שבאותם רגעים איומים שבהם אתה דקור ברגל והחבר הכי טוב שלך נדקר לנגד עיניך, לטענתך, בלב, אתה דואג שאם תגיד את השם "דוד מהרטו" מישהו יעשה משהו רע, קצוני מדי, למהרטו, אתה דואג לדוקר לכן אתה נמנע מלהגיד את שמו?

ת.  אין לי שום דבר נגד התוקף-הנאשם, לא ניסיתי להגיד משהו כדי שאנשים ילכו וירביצו לו, משהו כזה", (עמ' 52 לפרוטוקול שורה 26).

גם חנניה לא מיהר לשתף פעולה כדי לא להיות מי ש"פתח" על הנאשם:

"ש. אני אומר לך שכעסת על הבן אדם שדקר אותך ורצית שיקבל עונש. מגיע לו עונש, הוא דקר אותך בחזה?

ת.  רציתי שיקבל עונש אבל לא רציתי בהתחלה לשתף את המשטרה.

ש. למה?

ת.  לא יודע. שמועות, אחי, ככה זה. זה פתח על זה", (עמ' 159 לפרוטוקול שורה 26, ר' הסברו גם בעמ' 154 לפרוטוקול שורה 4 ואילך).